"אני לא מצליחה להבין איפה הגבול שלי," היא אומרת. "מתי זה יותר מדי, מתי זה עדיין בסדר. כל הזמן אני מתבלבלת." "בהקשר למה?" "בעבודה....

"אני לא יודע אם את מבינה. אני לא יכול יותר להישאר שם," הוא אומר.  "מה מונע ממך לעזוב?" הוא שותק לרגע. "אני לא יודע... אני פשוט לא מסוגל...

"אני לא מבין למה אני כל כך מתפרץ עליה," הוא אומר. "היא רק אמרה שאני מגזים. ואז... צעקתי עליה. חזק." אני שותקת, נותן למילים להסתדר בתוכו....

“זה לא שהיא הייתה כזאת מיוחדת,” הוא אומר. “כלומר... היא כן. אבל גם לא. אתה מבין?” אני מחכה. “זה לא שאני לא יכול למצוא מישהי אחרת. פשוט......

“אמרתי לו שזה לא מתאים לי. שזה מוקדם מדי, שאני לא בנויה לקשר.” “איך הוא הגיב?” “הלך על זה בכל הכוח. שלח לי שירים, הקליט הודעות, ניסה...

"אני לא רואה את ההורים שלי הרבה.  האמת... אני לא ממש מתגעגע." "כשאתה אומר 'האמת'... זה נשמע כמו וידוי." "כן. כאילו אני חושף משהו שלא...

"אני מצטער שהברזתי פעם קודמת." "מצטערת?" "כן, זה לא בסדר. אני צריכה לשלם?" "מה דעתך?" "מצד אחד כן, כי מגיע לך, את חיכת לי פה, ומצד שלי...

"על מה אתה מרגיש אשם?" "על זה שאני לא עושה כלום." "ואם היית עושה?" "גם אז הייתי מרגיש אשם." "נגיד... שתיתי כוס יין אתמול בלילה." "כן" "אז...

היא אמרה שהיא רגילה שאף אחד לא שואל אותה כלום. "כאילו תמיד הייתי בצד, אף אחד לא התעניין במיוחד." שאלתי אם זה כאב. "פעם כן. אבל היום אני...

"אני לא יודע אם אני אוהב אותה," הוא אמר את זה כאילו זו עובדה, לא שאלה. אחרי רגע המשיך: "כשהיא כועסת עליי היא לא שוכחת." "ואתה?" שאלתי....