מה ההבדל בין פחדים ודאגות לעומת חרדות? ממה נובעת חרדה? האם יש טעם להקשיב לה? האם אפשר להנמיך אותה או אפילו להעלים אותה? ​ סדרת מפגשים להתמודדות עם חרדה מנחה: ד"ר יהודה ישראלי בסדנה נלמד לזהות את מקורות החרדה ולטפל בהם. ההנחה היא שחרדה היא דרכו של הלא מודע להזמין אותנו להיות יותר מדוייקים עם הרצונות שלנו, כך שבסדנה לא רק נקבל כלים להפחית חרדה, אלא נלמד להיות יותר קשובים ולדעת על רצונותינו, לבטא אותם ולממש אותם. הסדנה מבוססת על ידעי קליני מצטבר ונותנת כלים מעשיים. ​ חרדה זה סבל מאוד גדול שדומה לפחד. יש לו את כל התסמינים של פחד. יכולה להיות זיעה קרה, תחושת לחץ, תחושת מועקה, רעידות, בחילות, תחושה שמשהו איום ונורא עומד לקרות ושום דבר לא באמת קורה. זאת אומרת שזה לא כמו פחד כשיש לנו אריות, נמרים, מחבלים, סכינים, כל הדברים האלה לא באמת קיימים, אנחנו מגיבים כאילו כן. כמו שפחד הוא תגובה לאיום על הקיום הפיזי, כך החרדה היא בעצם תגובה לאיום על הקיום הפסיכולוגי, על הזהות, על הדימוי העצמי שלנו ועל האופן שבו אנחנו נהנים להצטייר בעיני עצמנו. אם חלמתי חלום לא נוח, לא פוליטיקלי קורקט. אני אפילו לא זוכר אותו אבל אני מתעורר עם תחושת אי נוחות, שיש פה משהו שאני לא רוצה לדעת על עצמי. זו חרדה מסוג אחד. חרדה מפני לדעת דברים על הדחפים והרצונות של עצמי. ​ יכולה להיות חרדה מפני איזה שהיא אמת כואבת. שיש חדשות רעות שאני לא רוצה לשמוע, ואז אני מרגיש את החרדה. וברגע שאני מוכן לשמוע, ברגע שאני לא יכול שלא לראות את האמת הכואבת, אולי האמת כואבת יותר אבל החרדה נעלמת כי אין את הפחד מפני הידיעה. ​ אם אני מכיר את עצמי באופן מסוים דרך הקשרים החברתיים, מקצועיים, משפחתיים, ומשהו משתנה בקשרים האלה, משהו משתנה במקום שלי בקשרים האלה, אפילו לטובה אם למשל קיבלתי קידום בעבודה. זה יכול לעורר חרדות כי אני לא מזהה את עצמי. אם קודם ידעתי מי אני על סמך איזה קונטקסט שאני שייך אליו, הקונטקסט השתנה – אני כבר פחות מזהה את עצמי. למשל כוכבי רוק שעשו נסיקה מהירה מידי, וכמו שהקהל מכיר אותם זה לא איך שהם מכירים את עצמם. ואם הם מתפתים להאמין שהם הדמות שאמנם שמופיעה על הבמה, אז הם מתרחקים מעצמם, החרדה עולה. ​ החרדה יכולה להופיע כחרדה מפני מקומות פתוחים, מפני מקומות סגורים, מפני מקומות גבוהים. היא יכולה להיות ממוקדת כמו לפחד מעכבישים, מבלי שיש לזה איזה שהוא הגיון. היא יכולה להיות מפוזרת כמו תחושת אי נוחות שמלווה אותי כל הזמן. לפעמים עולה לפעמים יורד, היא יכולה להיות מאוד חדה כמו תגובת פאניקה, משהו איום ונורא שקורה באופן מיידי ללא אזהרה מוקדמת. היא יכולה להיות עם טריגרים ידועים, שאני יודע בדיוק מה מעורר את החרדה שלי והיא יכולה לבוא משום מקום בלי שאני בכלל מבין מאיפה זה הגיע. ​ יש כל מיני ניסיונות לא כל כך מוצלחים לפתור את החרדה. כמו למשל OCD , המחשבה שאם אני אפעל באופן מסוים החרדה תרד. זה יכול לקרות. אם אני רק אגע במשהו, אם אני רק לא אדרוך על חריץ במדרכה, אולי החרדה תעבור. אבל אז זה מוביל להפרעה אובססיבית. בהיפוכונדריה יש חרדה שיש ניסיון לפתור אותה. אם אני רק אקבל מהרופא דיאגנוזה של מה שיש לי החרדה תעבור. החרדה מטיילת בגוף מבלי שהדיאגנוזה עוזרת. ​ אולי החרדה זו הזמנה? בוא תדע מה הרצונות שלך. כך החרדה תחלוף. אז אני יכול להתייחס לחרדה כאל סוג של חבר. סוג של משהו שמזמין אותי לברר מה הם הרצונות הכמוסים והאמתיים שלי. ​ אז הנה החשיבות של החרדה. היא עוזרת לנו להתחבר לעצמנו. להזכיר לעצמנו איפה המרכז שלנו. לא לתעות אחרי קונספציות שגויות של מי אנחנו אמורים להיות. לא לנהות אחרי נסיונות לרצות אחרים כי אז הרצון שלהם מפעיל אותנו במקום הרצון שלנו. החרדה מזהירה אותנו שאנחנו עשויים ללכת לאיבוד. לכן חשוב להקשיב לחרדה. היא תגיד לנו מהן התשוקות שלנו.

מה ההבדל בין פחדים ודאגות לעומת חרדות? ממה נובעת חרדה? האם יש טעם להקשיב לה? האם אפשר להנמיך אותה או אפילו להעלים אותה? ​ סדרת מפגשים להתמודדות עם חרדה מנחה: ד"ר יהודה ישראלי  בסדנה נלמד לזהות את מקורות החרדה ולטפל בהם. ההנחה היא שחרדה היא דרכו של הלא מודע להזמין אותנו להיות יותר מדוייקים עם הרצונות שלנו, כך שבסדנה לא רק נקבל כלים להפחית חרדה, אלא נלמד להיות יותר קשובים ולדעת על רצונותינו, לבטא אותם ולממש אותם. הסדנה מבוססת על ידעי קליני מצטבר ונותנת כלים מעשיים. ​ חרדה זה סבל מאוד גדול שדומה לפחד. יש לו את כל התסמינים של פחד. יכולה להיות זיעה קרה, תחושת לחץ, תחושת מועקה, רעידות, בחילות, תחושה שמשהו איום ונורא עומד לקרות ושום דבר לא באמת קורה. זאת אומרת שזה לא כמו פחד כשיש לנו אריות, נמרים, מחבלים, סכינים, כל הדברים האלה לא באמת קיימים, אנחנו מגיבים כאילו כן. כמו שפחד הוא תגובה לאיום על הקיום הפיזי, כך החרדה היא בעצם תגובה לאיום על הקיום הפסיכולוגי, על הזהות, על הדימוי העצמי שלנו ועל האופן שבו אנחנו נהנים להצטייר בעיני עצמנו. אם חלמתי חלום לא נוח, לא פוליטיקלי קורקט. אני אפילו לא זוכר אותו אבל אני מתעורר עם תחושת אי נוחות, שיש פה משהו שאני לא רוצה לדעת על עצמי. זו חרדה מסוג אחד. חרדה מפני לדעת דברים על הדחפים והרצונות של עצמי. ​ יכולה להיות חרדה מפני איזה שהיא אמת כואבת. שיש חדשות רעות שאני לא רוצה לשמוע, ואז אני מרגיש את החרדה. וברגע שאני מוכן לשמוע, ברגע שאני לא יכול שלא לראות את האמת הכואבת, אולי האמת כואבת יותר אבל החרדה נעלמת כי אין את הפחד מפני הידיעה. ​ אם אני מכיר את עצמי באופן מסוים דרך הקשרים החברתיים, מקצועיים, משפחתיים, ומשהו משתנה בקשרים האלה, משהו משתנה במקום שלי בקשרים האלה, אפילו לטובה אם למשל קיבלתי קידום בעבודה. זה יכול לעורר חרדות כי אני לא מזהה את עצמי. אם קודם ידעתי מי אני על סמך איזה קונטקסט שאני שייך אליו, הקונטקסט השתנה – אני כבר פחות מזהה את עצמי. למשל כוכבי רוק שעשו נסיקה מהירה מידי, וכמו שהקהל מכיר אותם זה לא איך שהם מכירים את עצמם. ואם הם מתפתים להאמין שהם הדמות שאמנם שמופיעה על הבמה, אז הם מתרחקים מעצמם, החרדה עולה. ​ החרדה יכולה להופיע כחרדה מפני מקומות פתוחים, מפני מקומות סגורים, מפני מקומות גבוהים. היא יכולה להיות ממוקדת כמו לפחד מעכבישים, מבלי שיש לזה איזה שהוא הגיון. היא יכולה להיות מפוזרת כמו תחושת אי נוחות שמלווה אותי כל הזמן. לפעמים עולה לפעמים יורד, היא יכולה להיות מאוד חדה כמו תגובת פאניקה, משהו איום ונורא שקורה באופן מיידי ללא אזהרה מוקדמת. היא יכולה להיות עם טריגרים ידועים, שאני יודע בדיוק מה מעורר את החרדה שלי והיא יכולה לבוא משום מקום בלי שאני בכלל מבין מאיפה זה הגיע. ​ יש כל מיני ניסיונות לא כל כך מוצלחים לפתור את החרדה. כמו למשל OCD , המחשבה שאם אני אפעל באופן מסוים החרדה תרד. זה יכול לקרות. אם אני רק אגע במשהו, אם אני רק לא אדרוך על חריץ במדרכה, אולי החרדה תעבור. אבל אז זה מוביל להפרעה אובססיבית. בהיפוכונדריה יש חרדה שיש ניסיון לפתור אותה. אם אני רק אקבל מהרופא דיאגנוזה של מה שיש לי החרדה תעבור. החרדה מטיילת בגוף מבלי שהדיאגנוזה עוזרת. ​ אולי החרדה זו הזמנה? בוא תדע מה הרצונות שלך. כך החרדה תחלוף. אז אני יכול להתייחס לחרדה כאל סוג של חבר. סוג של משהו שמזמין אותי לברר מה הם הרצונות הכמוסים והאמתיים שלי. ​ אז הנה החשיבות של החרדה. היא עוזרת לנו להתחבר לעצמנו. להזכיר לעצמנו איפה המרכז שלנו. לא לתעות אחרי קונספציות שגויות של מי אנחנו אמורים להיות. לא לנהות אחרי נסיונות לרצות אחרים כי אז הרצון שלהם מפעיל אותנו במקום הרצון שלנו. החרדה מזהירה אותנו שאנחנו עשויים ללכת לאיבוד. לכן חשוב להקשיב לחרדה. היא תגיד לנו מהן התשוקות שלנו.

חרדה היא כמו פחד אלא שלא ברור מפני מה. חרדה היא מצב של איום על הזהות והדרך להשתחרר מחרדה היא לעגן את הזהות ברצונות, להיות מודע כמה שיותר לרצונות, משאלות, דחפים, דברים שאומרים לנו מי אנחנו.

איך להשתחרר מקנאה? האם זה אפשרי? ואולי אפילו יש לנו מה להרוויח ממנה? לקבל השראה? למה?

כיצד להיפטר מהקולות הפנימיים שיורדים עלינו ואף פעם לא נותנים לנו להיות מרוצים מהבחירות שלנו?

איך להשתחרר מכעסים? מה האמונות מאחורי הכעסים ואיך להתפקח מהן?

חרדת בחינות זה מצב פרדורסלי שבו ככל שהתוצאה יותר חשובה הביצוע יותר גרוע. גם הפיתרון צריך להיות פרדוקסלי, וזה אפשרי.

כיצד לטפח ביטחון עצמי בילדינו, בעובדינו, בעצמנו? יש עקרון אחד מרכזי והוא לא קשור ליכולת.

מהם שני התנאים העקריים לאושר?