סימנים של אהבה

"אני לא יודע אם אני אוהב אותה," הוא אמר את זה כאילו זו עובדה, לא שאלה.

אחרי רגע המשיך: "כשהיא כועסת עליי היא לא שוכחת."

"ואתה?" שאלתי.

"אני? אני פשוט נעלב. לא כועס. לא מתעצבן. רק נעלב."

הוא גיחך לעצמו. "נעלב כל כך, שאני מפסיק לדבר איתה ימים שלמים. מחכה שהיא תרגיש שמשהו קרה."

"אבל אם אתה לא אוהב אותה , למה בכלל להיעלב?" שאלתי.

הוא הסתכל עליי. בפעם הראשונה, קצת נבוך.

"רגע..." הוא לחש. "את אומרת שהעלבון , זה כי אני צריך ממנה משהו?"

"אלא מה?!"

הוא הנהן לעצמו, כמו מי שתפס את עצמו על חם.