בעיטה ברגל

"אני לא מבין למה אני כל כך מתפרץ עליה," הוא אומר. "היא רק אמרה שאני מגזים. ואז... צעקתי עליה. חזק."

אני שותקת, נותן למילים להסתדר בתוכו.

"זה כאילו... משהו בגרון מתכווץ. אני רוצה להגיד לה משהו, אבל במקום זה יוצאת צעקה."

"מה רצית להגיד?"

"אני לא יודע," הוא מושך בכתפיים. "כאילו... שזה לא בסדר שהיא ככה פוסלת אותי. כאילו היא לא רואה כמה קשה לי."

"ואז אתה מתפרץ."

"כן..."

"זה כמו לבעוט במישהו ברגל כדי להראות שכואב לך ברגל," אני אומרת.

הוא מהנהן לאט. "אבל... זה לא באמת מסביר את הכאב שלי, זה רק מכאיב חזרה."

"אז אתה אומר שזה לא עובד. המסר לא עובר, אבל לפחות אנחנו מבינים למה התפרצת."

"אז איך גורמים לה להבין מבלי להכאיב?" הוא ממלמל.

אני לא עונה.

הוא לוקח נשימה, כמו מחפש מילים חדשות. "אם אני רוצה שהיא תבין אותי... עדיף לדבר על מה שכואב מאשר לצאת עליה."