top of page

חופשי זה לבד

  • תמונת הסופר/ת: Yehuda Israely
    Yehuda Israely
  • לפני 5 ימים
  • זמן קריאה 1 דקות

"אני לא רואה את ההורים שלי הרבה.  האמת... אני לא ממש מתגעגע."

"כשאתה אומר 'האמת'... זה נשמע כמו וידוי."

"כן. כאילו אני חושף משהו שלא אומרים בקול."

"מה בדיוק?"

"שטוב לי לבד."

"מה לא בסדר עם זה?"

"שאנשים שתלויים בי היו רוצים שאהיה תלוי בהם באותה מידה."

"ואתה לא?"

"לא. ולא בא לי לשקר."

"אז למה האשמה?"

"כי אני לא הבן שתמיד מתגעגע וחוזר."

"מה כן אתה?"

"מישהו אחר. שקט יותר. עצמאי יותר. זה מפריע להם וזה גורם  לי להרגיש שאני לא בסדר."

"האם מותר לך להזדקק להם פחות ממה שהם זקוקים לך?"



פוסטים אחרונים

הצג הכול
המרכז והגבולות

"אני לא מצליחה להבין איפה הגבול שלי," היא אומרת. "מתי זה יותר מדי, מתי זה עדיין בסדר. כל הזמן אני מתבלבלת." "בהקשר למה?" "בעבודה....

 
 
 
בלית ברירה

"אני לא יודע אם את מבינה. אני לא יכול יותר להישאר שם," הוא אומר.  "מה מונע ממך לעזוב?" הוא שותק לרגע. "אני לא יודע... אני פשוט לא מסוגל...

 
 
 
בעיטה ברגל

"אני לא מבין למה אני כל כך מתפרץ עליה," הוא אומר. "היא רק אמרה שאני מגזים. ואז... צעקתי עליה. חזק." אני שותקת, נותן למילים להסתדר בתוכו....

 
 
 

Comments


bottom of page