ז'אק מארי אמיל לאקאן נולד בצרפת בשנת 1901, שנה לאחר פרסום ספרו המונומנטלי של פרויד החלום ופשרו המסמל עבור רבים את ראשיתה של הפסיכואנליזה. הוא נפטר בשנת 1981, לאחר עשרים ושמונה שנות הוראת פסיכואנליזה (1953-1981). הוא הקדיש את מיטב זמנו ללימוד, לקריאה, לטיפול, ולעידוד התלמידים שהקיפו אותו לקריאה. התלמידים שליוו אותו עד יומו האחרון מספרים, שכאשר הלך לעולמו נשמו לרווחה נוכח השחרור מנטל החומרים שהיה מטיל עליהם לקרוא. לאקאן, פסיכיאטר בהכשרתו הפורמאלית, קרא ללא הרף ספרות בכל תחומי המדע והרוח. הוא רתם את רשמיו לכדי פרויקט אינטלקטואלי רחב היקף של ניסוח תיאוריה ופרקטיקה מורכבות ומקוריות ביותר, המושתתות על הפסיכואנליזה של פרויד ועל עמדה אתית חזקה. בדומה לפרויד, קרא לאקאן תיגר על תפיסות וערכים שרווחו בתקופתו, ושרבות מהן רווחות גם כיום. הוא לא חסך שבטו מתאורטיקנים רבים, בעיקר מממשיכיו של פרויד. מסיבה זו, ועל שום חידושיו דוגמת חיתוך השעה האנליטית. לאחר מותו של פרויד, התגלית של הלא מודע, על השלכותיה האדירות על תפיסת האדם, הלכה ודהתה, כמו חלום שמקיצים ממנו. גם ביחס לתיאוריה הפרוידיאנית התמקם לאקאן כאנליטיקאי, בניסיונו להפריע לסגירה של הלא מודע.
מלאכת הטיפול הלאקאניאני היא בראש ובראשונה מלאכת עבודה עם מילים. פרויד אמר, שמטרת האנליזה היא
בעיות שנוצרו על ידי מילים. מדובר במילים שהיוו את הסביבה התרבותית שעצבה את המטופל. המילים נקשרו אחת לשנייה וקבעו עבורו משמעויות שבסופו של דבר גם קבעו את זהותו. במסגרת מחשבה לאקאניאנית, נתפסת המציאות של המטופל כמארג סמלי של מילים. ככל שברור יותר שהמציאות היא פונקציה של משמעויות, של מילים, כלומר, שהמציאות היא סמלית, ולא ממשית או טבעית, כך המילים עומדות יותר לשירות הטיפול בבואו לבצע שינויים בחייו. ההנחה הלאקאניאנית הבסיסית לגבי המציאות היא שהמציאות היא הנחה. החידה שמנסה האנליטיקאי לפתור היא כיצד מַבְנֶה המטופל את המציאות שלו כהנחה המתקיימת לאור הסימפטום שלו ומתוקפת על ידו; או במילים פשוטות יותר, מהו הסיפור שהאדם שוכן בו על מנת לקיים תשוקה וכיצד הסימפטום מתקף סיפור זה כמציאות. דיכאון, למשל, ניתן להבין כמצב של חוסר תשוקה וחרדה כמצב של תשוקה שמושאה לא ברור או מודחק. כך שסימפטומים הם אופנים לא מודעים של ייצוג תשוקה. מכיוון שהבחירה החופשית נתפסת ככפופה לתנאים של בחירות לא מודעות, הדגש אינו על התשוקה של האדם אלא על התשוקה הקיימת בו גם אם באופנים לא מודעים. מטרת הטיפול היא לעורר במטופל את הסוכנות הפנימית של הבחירות הלא מודעות ולהביאו להזדהות עמה, כך שיוכל לומר, "בהינתן הפעולות הנובעות מהלא מודע – זהו רצוני". לכן, האנליטיקאי ער לסימנים של רצון לא מודע בטקסט של המטופל. כאשר הוא מספר שהוא איחר בגלל קושי להשתחרר ממשחק מחשב, יתייחס האנליטיקאי לאיחור כביטוי של תשוקה המופיעה במשחק. לא ההצהרות המודעות דוגמת "רציתי להגיע בזמן" מסגירות את הרצון אלא הטקסט שבו מופיעה התשוקה ללא כוונה מודעת: "לא הצלחתי להשתחרר מהמחשב". התשוקה הייתה גלומה באיחור אך רק מתוך הדיבור על הסיבות לאיחור היא פורשה ונוסחה.