כולנו מתחזים

היא מתיישבת מולי, מושכת בכתפיים.

"אני מרגישה שאני מתחזה," היא אומרת.

"ברור," אני עונה.

"מה את צוחקת?" היא שואלת, מופתעת.

"כולנו מתחזים," אני אומרת.

"מה זאת אומרת?"

"כולנו היינו פעם ילדים, נכון?"

"כן..."

"אז איך ילדים נהפכים למבוגרים?"

היא חושבת לרגע. "לא יודעת... מתבגרים?"

"נכון. ובגיל ההתבגרות, מה הם עושים? הם מעמידים פנים שהם מבוגרים."

היא מקשיבה, מנסה להבין.

"ומה קורה אחר כך?"

"לא יודעת... ממשיכים?"

"בדיוק. מעמידים פנים יותר ויותר טוב. אבל בפנים... אנחנו עדיין ילדים."

היא צוחקת, קצת משועשעת.

"אז זה לא רק אני?" היא שואלת

"כולם מעמידים פנים שהם לא מעמידים פנים". 

שמעתי אנחת רווחה.