דע במי לקנא

"אני פשוט לא מבין איך אנשים מצליחים לחיות בשלווה," הוא אומר.

"אני רואה אותם - צוחקים, מתכננים טיולים, קונים מתנות ליום הולדת. כאילו אין שום דבר רע שיכול לקרות. מעצבן אותי. כאילו הם עיוורים. איך אפשר להיות כל כך בטוחים? כל כך זחוחים?"

"אני לא מצליח לחזור לזה מאז התאונה," הוא ממשיך. "פעם גם אני הייתי כזה. בטוח שהכל יהיה בסדר. שדברים רעים קורים רק לאחרים."

"ומה השתנה?"

"ראיתי את זה קורה. זה לא סיפור ששומעים בטלוויזיה. זה אני. החיים שלי. התהפכות של שנייה - והכל נגמר." הוא שותק, ואז מוסיף: "לפעמים אני חושב לעצמי... איזה מזל שיש אנשים שעדיין לא יודעים."

"אתה מקנא בהם?!"

הוא עוצר, מהרהר. "אני אגיד לך במי אני באמת מקנא."

"במי?"

"במי שכבר עבר את האסון ומצליח לחיות לא מודאג בכל זאת."

"אתה מקנא לא בתמימים אלא באמיצים."