קפיצה

"זה מרגש אותי ברמות" היא אומרת.

אני מחכה.

"בחלום אני עומדת על סף של תהום. מתחת – כלום. שחור. לא רואים את הקרקע. בצד השני – מין אדמה כזאת מוזרה. לא מוכרת. אין שם שום דבר מוכר."

היא עוצרת.

"ואז אני קופצת. אני פשוט מזנקת. כאילו משהו בי כבר החליט. אני נוחתת. עומדת. מסתכלת סביבי. והכול... אחר. לא מפחיד. פשוט לא מוכר."

אני מקשיבה.

"ואז אני רואה מראה. מין חלון זכוכית או משהו. אני מסתכלת – וזה לא ממש אני."

"ספרי עוד."

"הרגשתי פליאה. תחושה כזאת של ''אולי הגיע הזמן.'"

"זה נשמע כמו חלום על שינוי." אני אומרת.

היא מהנהנת. "כן. כאילו משהו בי כבר התחיל לזוז, ואני רק עכשיו מדביקה את זה."

"ומה אומרת הקפיצה?"

"שהחלטתי. גם אם אני לא בטוחה עדיין, גם אם אני לא יודעת בדיוק איך."

"גם אם את הולכת להיות מישהי שאת עדיין לא מכירה."

"זה מוזר," היא אומרץ, "אבל אני מרגישה שהחלום הזה יותר אמיתי מכל מה שעבר עליי השבוע. כאילו הוא בא להגיד לי משהו שהמילים עוד לא יודעות להגיד."

"ומה הוא אמר?"

"שאני עומדת לחוות משהו חדש, ושאני מוכנה!"