חוליה בשרשרת

"אני לא מבינה למה זה חוזר ככה," היא אומרת. "הסצנה הזו... שוב ושוב… זה לופ. אני מנסה לשכוח - אבל אז מגיע משהו קטן, אפילו שיר ברדיו, ואני שם שוב."

"מה את רואה שם?" אני שואל.

"הפנים שלה. אמא שלי. עומדת בכניסה לבית. צורחת עליי. ואני לא זזה. לא עונה. רק קופאת."

אני מקשיב.

"לא משנה כמה אני חושבת על זה - זה מתסכל אותי שלא הגבתי. אני לא מבינה למה לא עניתי. למה לא צעקתי עליה בחזרה."

"בואי ננסה לראות למה זה קרה."

"אני זוכרת שגם סבתא הייתה שם."

"אז כל זה התרחש תחת מבטה של הסבתא?"

"אימא הייתה כועסת על סבתא שהיא שותקת לסבא."

"אז את צריכה להרים את הקול על אימא כדי שהיא לא תפחד עליך שאת כנועה כמו סבתא."

"אם אימא רוצה אותי צועקת.. היא תקבל."

שנינו חייכנו.