קול רועד

"אתה לא תאמין," הוא מתחיל, "בסוף אמרתי את זה. עמדתי על שלי." "באמת?" אני שואל. "כן. בדיוק כמו שחשבתי , הקול שלי רעד. ממש רעד. אבל... לא שתקתי." אני מחכה שימשיך. "בהתחלה הם הסתכלו עליי כאילו אני קצת משוגע. כאילו לא מבינים מאיפה בא לי האומץ." "ואז...?" "קרה משהו מוזר. אחד מהם, שהוא בדרך כלל הכי ביקורתי, אמר , 'דיברת!' וזה נשנע לי כמו "ניצחת!" אני מהנהן. "יכולתי לחכות לנצח עד שאדבר בלי לרעוד."

"החלטת להפסיק לחכות עד שלא תרעד."

"פעם הבאה ארעד פחות."