נאמנה להרגשה

“היה לי חלום מוזר,” היא אומרת. “נסעתי לסוף שבוע עם מאיה. את יודעת, זאת שאני לא סובלת. היא הייתה בלתי נסבלת, התלוננה כל הזמן על האוכל, השתמשה לי בדברים, התנהגה כאילו הכול שלה. הייתי תקועה איתה.”

“איך הרגשת כשקמת?”

“מעוצבנת." היא מחייכת קצת, "אבל גם... קצת מרוצה.”

“ממה?”

היא עוצרת. חושבת. “עכשיו אני מבינה. לפני כמה ימים אלה אמרה שלדעתה מאיה בעצם ממש נחמדה. שכנראה פשוט לא קלטתי אותה נכון. שתקתי, אבל זה בער לי מבפנים.”

"אז…"

“אז אולי הייתי צריכה לחלום עד כמה היא מעצבנת, כדי להוכיח לעצמי שלא טעיתי.”

"את נאמנה להרגשה של עצמך ולא לדעה של אלה."