מי משלם על אהבה?

היא אמרה שהיא רגילה שאף אחד לא שואל אותה כלום. "כאילו תמיד הייתי בצד, אף אחד לא התעניין במיוחד." שאלתי אם זה כאב. "פעם כן. אבל היום אני פשוט רגילה. זה נותן לי גם משהו." "מה זה נותן?" "אני יכולה לחשוב בלי שאף אחד יפריע. אני יכולה להחליט מה אני רוצה, בלי לפחד לאכזב אף אחד." "ולפעמים, אולי... את זו שלא עונה?" "אתה אומר שזה תלוי בי? כן, לפעמים אני בכלל לא פותחת את ההודעות." "למה?" "כי אם אני פותחת , אני בפנים. ואם אני בפנים , אני חייבת משהו."

"ומה אם לא היית חייבת כלום?" "זה לא קיים." "אבל אם היה?" היא שתקה רגע, ואז אמרה: "אני לא יודעת אם אני יודעת איך להיות אהובה , בלי להיות חייבת."

 שאלתי, בזהירות:

 "אולי את דואגת לשלם, עוד לפני שבכלל ביקשו תשלום?"