זמן לחם

"אני משתעמם ממש מהר," הוא אומר. "נגיד, אני מכין לעצמי קפה, וכבר באמצע אני מתחרט. אין לי סבלנות לשתות."

"קרה לך הפוך?" שאלתי.

"מה זאת אומרת?"

"שמשהו לקח זמן, והיה שווה את זה."

הוא שותק. ואז נזכר: "הייתי אופה לחם."

"וואלה?!"

"הייתי קם מוקדם, לש, מתפיח, מחכה. זה לקח שעות. והייתי בוהה בבצק כאילו הוא תינוק."

"ומה קרה?"

"עזבתי את זה. נהיה לי עמוס, והלחם גם לא תמיד הצליח."

עוד שתיקה.  ואז פתאום הוא אמר: "כשהוא כן הצליח... היה לי שקט שלא דומה לשום דבר אחר."