בכלום שבין לבין

"אני לא מבין למה אני כל כך בחרדה," הוא אומר.  "קיבלתי קידום לנהל תיכון וכולם מאמינים בי. כולם אומרים שאני מוכן. אולי... אולי אני פשוט לא מספיק בטוח בעצמי?" אני מחכה. "כי אני הרי יודע לנהל. אז למה עכשיו זה מרגיש ככה? אין הבדל מהותי בין חטיבה לתיכון."

"נכון," אני אומרת לו "אז החרדה היא לא פחד מכישלון. יש לך ביטחון. זה משהו אחר."

"כאילו אין לי קרקע," הוא מסביר, "אני כבר לא מנהל חטיבת הביניים שהייתה כל העולם שלי…  ועדיין לא נכנסתי לתפקיד החדש. אני כאילו... תלוי באמצע."

"במרווח שבין התפקידים מתעוררת החרדה של להיות בלי זהות."