דחיינות

 

דחיינות

אני צריך לסיים את העבודה ולהגיש אותה, אני צריך לסדר את מכונת הכביסה, אני צריך לשלם חשבונות, וזה לא קורה. ברגע האחרון אני עושה את זה בלחץ,

בדרך כלל ביוקר. למה? למה אני צריך להביא את עצמי למצבים האלה? ממה זה נובע?

שימו לב לאופן שבו התנסחתי. אני צריך, אני באמת צריך? אני צריך לשלם את החשבונות? זה לא הרצון שלי לשלם חשבונות? זה לא הרצון שלי להימנע מכפל כנס? מאיפה הגיע הצריך הזה פתאום? אבל מרגע שאני מתייחס למשימה כאילו אני צריך לעשות אותה, כאילו אני חייב לעשות אותה, באמת לא פלא שאני לא עושה אותה, כי אני לא מתייחס אליה כאל רצון. ממה נובע ההבדל הזה שלחלק מהדברים אני מתייחס כאל חובה ולחלק כאל רצון?

שני אנשים הולכים לאכול יחד בסעדה. אחד חושב לעצמו: אני צריך למצוא חניה כי אני רוצה לשבת לאכול. האחר אומר לעצמו: אני רוצה למצוא חניה כי אני רוצה לשבת לאכול. מה ההבדל ביניהם? למה אחד קורא לחלק מהתהליך צריך? ורק לחלק האחרון רוצה? השני קורא לכל התהליך רוצה. ההבדל הוא שזה שצריך למצוא חניה כי הוא רוצה לאכול, הוא מאמין שמגיעה לו חניה. הוא מאמין שחניה זאת זכות חינמית בסיסית שמגיעה לו ובלית ברירה הוא צריך להסתפק בזה שעליו להתאמץ. השני לא נדמה לו שחייבים לו. לא נדמה לו שחניה זה משהו שמחלקים חינם. ברור לו שארוחה במסעדה זאת עסקת חבילה שכוללת בתוכה לא רק את מחיר הסעודה אלא גם את הזמן שלוקח למצוא חניה. ולכן הוא אומר: אני רוצה את עסקת החבילה. מי שברור לו שרצון זאת עסקת חבילה שכוללת מחיר, רוצה לשלם בכיף! ואז הוא רוצה לשלם את החשבונות, הוא רוצה לתקן את מכונת הכביסה, הוא רוצה לכתוב את העבודה.

 

ברגע שברור לי שמדובר במשהו שאני רוצה, אין לי סיבה לסרב.

אם מצאתם את עצמכם בסרטונים ורוצים ללכת עם התובנות צעד הלאה

אתם מוזמנים לפנות אלינו לקבלת ייעוץ ותמיכה ראשונית ללא כל התחייבות

שילחו סמס למספר 054-495-6342 ונחזור אליכם בטלפון, או שתנסו להתקשר

אפשר גם במייל: moebius.psy@gmail.com או כאן בטופס ותרשמו לרשימת הדיוור: