הרצאות וסדנאות

 

הלא מודע
בחיים האישיים והמקצועיים

 

 

מה זה הלא מודע? איך אפשר להבין את הלא מודע? מה זה הלא מודע? איך הוא עובד? ואיך ההבנה הזאת יכולה לשמש אותנו בחיים האישיים והמקצועיים. 

 

כשאנחנו רואים אדם מחליק על קליפת בננה,  למה אנחנו צוחקים? על חשבון מי הצחוק? לא רק על חשבון צ'פלין שנופל אלא גם על עצמנו, איך האמנו שאדם מכובד שהולך בדרך ימשיך ללכת? רק ברגע שהוא נופל אנחנו קולטים שהייתה לנו אמונה שימשיך ללכת.  בדיעבד, פתאום מסתבר לנו שחיינו בסיפור. פתאום מסתבר לנו שפינטזנו מציאות מסוימת וברגע ההתבדות, ברגע שאנחנו תופסים את עצמנו על חם כמה היינו תמימים, אז אנחנו מגחכים על עצמנו. כשחשבו "מי שהולך ממשיך ללכת".

 

היות ואנחנו יצורים מילוליים, חיים בשפה ויוצרים איתה את המציאות בה ... אנחנו חיים, ואת כל זאת אנחנו עושים לא במודע, אז הלא מודע הוא המכונה הנסתרת שתופרת מציאות, שרוקמת את הסיפורים האלה של "אדם הולך ממשיך ללכת". מדוע היא נסתרת? כדי שנוכל לחיות באמונה. כדי שנוכל להאמין שהכל יציב ושריר וקיים ודברים לא נופלים ואנשים לא מתים, והכל יהיה בסדר.

 

בהרצאה תלמדו להקשיב למסרים הבאים מהלא מודע, שלכם ושל אחרים. תשמעו הרצאה מרתקת מלווה בתמונות, עם דוגמאות מחלומות ובדיחות על דרכי הפעולה של הלא מודע. על הדרך להקשיב ללא מודע, למאוויים שהוא מנסה להביע, כך שגם נהיה יותר נאמנים לחיות את רצוננו וגם נפטור את עצמנו מסימפטומים, שהם דרכו של הלא מודע לנסות לבטא רצונות. 

 

אזהרה - כדי לפרק את הלא מודע לגורמים ולצפות בעבודתו נצטרך בהרצאה להשמיד מספר בדיחות. 

 

מרצה: ד"ר יהודה ישראלי

הורות בעידן הפוסט סמכותי

 

הורים קרועים בין האמונה הסמכותית שכבר לא עובדת לבין האתיקה הליברלית שאינם יודעים כיצד לפעול בה. האתיקה הליברלית, האקסיסטנציאליסטית, הפילוסופיה הפוסט מודרנית ונזקי הסמכותנות של המאה העשרים מצד אחד, והתפתחות מואצת של הטכנולוגיה הרשתית חברתית במאה העשרים ואחת מצד שני, הובילו לכרסום בסמכות ההורית והמוסדית. את השבר בסמכות רואים במשפחה, במוסדות חינוך, וביחס של בני נוער לערכים וחוקים.
 

ילדים היום יודעים להפעיל מכשירים ולהגיע למידע יותר טוב מהוריהם, הם מעודכנים לגבי הדרישות של העולם ואיך לעמוד בדרישות אלו הרבה יותר טוב מהוריהם. הם מנהלי קבוצות הווטצאפ המשפחתיות, לראשונה בהיסטוריה מופיע יתרון הידע של הצעירים על המבוגרים,  אין יותר זקני הכפר והארכיטיפ של הזקן החכם הולך ונעלם. ניתן להשוות את המעבר מתרבות אנלוגית לתרבות דיגיטלית למצב של משפחות מהגרים.

 

במסלול ההמראה הטייסים העיוורים מאיצים. מולם קיר בטון והמטוס עדיין לא מרים את האף. המטוס מאיץ במהירות לעבר קיר הבטון והטייסים העיוורים אדישים, הם לא רואים. הנוסעים שרואים את קיר הבטון מתקרב צורחים בכל הכוח. אז נוסק הטייס ואומר לטייס המשנה "חשבתי כבר שהם לעולם לא יצעקו."

 

זהו המתבגר. הוא משווע שנכריז על חוסר אונים כדי שהוא יוכל לחדול מנסיונותיו להוכיח זאת. אם נתיימר לגלם את הסמכות רק נעצים את ההרס העצמי של הילד שמבקש עצמאות וחסות בו זמנית. לעיתים קרובות זאת הסיבה הלא מודעת להתנהגויות של הרס עצמי, גם אצל מבוגרים. כשאבי הסמכותי התפלץ מהחור שהיה לי במכנס, זה רק גרם לי להרחיב אותו יותר. הלוואי והיה נכנע קודם, מודה בחוסר האונים, וחוסך לי את המכנסיים.

 

מרצה: ד"ר יהודה ישראלי